MS-DOS

Article on other languages:

• MS-DOS
• إم‌إس_-_دوس
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS
• MS-DOS

	del.icio.us
	Digg
	Furl
	Reddit
	Rojo
	Add to OnlyWire

ערך זה עוסק במערכת ההפעלה DOS. אם התכוונתם להתקפת מניעת שירות כנגד שרת (DoS), ראו התקפת מניעת שירות.

DOS, קיצור של Disk Operating System, היא מערכת הפעלה למחשב.

מערכת הפעלה זו מתבססת על ממשק משתמש טקסטואלי, בניגוד לממשק הגרפי המקובל במערכות הפעלה מודרניות למחשבים אישיים כמו Windows.

המגבלה הבולטת של מערכת ההפעלה DOS היא בכך שהיא מאפשרת בכל רגע נתון רק תהליך אחד, ואינה תומכת בהפעלת מספר תוכניות במקביל (ריבוי תהליכים). פתרון חלקי ומוגבל ביותר לבעיית ריבוי-המשימות היה שימוש בטכניקה הקרויה TSR. מגבלות נוספות, הנובעות מכך ש-DOS אינה יודעת לנצל תכונות של מעבדים מתקדמים יחסית (80386, 80486 ופנטיום), הן העדר תמיכה בזיכרון וירטואלי והעדר הגנה על מערכת ההפעלה מפני קריסה כאשר תהליך אחד במערכת קורס.

היסטוריה

דוס יועדה בראשיתה למיני מחשב. היא פותחה על ידי חברת Data General. בסופו של דבר היא נמכרה למיקרוסופט על ידי הסטודנט שהמציא אותה ומיקרוסופט פיתחה את דוס עבור המחשבים האישיים מסדרת IBM PC. הגרסאות הראשונות של דוס הוצאו על ידי חברת מיקרוסופט לפי חוזה בינה לבין חברת IBM. לפי חוזה זה, קיבלה מיקרוסופט בלעדיות באספקת מערכות הפעלה למחשבי IBM וקיבלה סכום קבוע עבור כל עותק של DOS שהופץ. יש הרואים בחוזה זה את הגורם העיקרי להתבססותה של חברת מיקרוסופט כחברת התכנה המובילה בעולם. שמה המקורי של דוס היה Q Dos שהוא ראשי תיבות ל Quick and Dirty Operating System (מערכת הפעלה מהירה ומלוכלת). כמובן שהשם היה רק בדיחה של מיקרוסופט כיוון שהמערכת נעשתה בזריזות ולא ביעילות.

במרוצת השנים פיתחו חברות וארגונים רבים גרסאות משלהם למערכת ההפעלה DOS, ביניהם IBM, DR-DOS, ExDOS ועוד. גרסה בולטת נוספת של DOS היא FreeDOS שייחודה הוא בכך שהיא תכנה חופשית אשר עדיין מפותחת בימים אלה.

המהדורה העצמאית האחרונה של MS-DOS היא 6.22. מערכות ההפעלה Windows 95, 98 ו- ME מכילות בבסיסן גרסאות חדשות אך מוגבלות יותר של MS-DOS אשר מוגדרות גם כ-MS-DOS 7.

השימוש ב־DOS כיום

למרות גילה המתקדם והיעדר תמיכה מצד מיקרוסופט, מערכת ההפעלה DOS ממשיכה לפעול במערכות ממוחשבות רבות, ובעיקר בארגונים גדולים וותיקים. כיום ישנם בישראל למעלה מ-100,000 מחשבים המפעילים כ-100 תוכנות DOS שונות, וההערכה היא כי ישנם עדיין כ-25,000,000 משתמשים בתוכנות DOS ברחבי העולם. הסיבות העיקריות לשימוש בטכנולוגיה הוותיקה הן עלויות נמוכות, יציבות היישומים והרגלי העבודה של המשתמשים. בנוסף, לחלק מיישומי ה-DOS טרם פותח תחליף מודרני או שהתחליפים אינם עונים על דרישות המשתמשים.

תוכנות המצויות בשימוש הן תוכנות לחישובים הנדסיים, תוכנות תקשורת מול חומרה ישנה (מכונות, בקרים, שעונים וכדומה), מעבדות, מינהל בתי ספר, רשויות מקומיות, עיריות, משרדי ממשלה, מעבדי תמלילים, הנהלת חשבונות, הפקת משכורות ודיווחי מס, תוכנות לניהול משרדי עורכי דין, סוכנויות ביטוח ,מסעדות ועוד.

עם זאת, כמערכת הפעלה, DOS כבר כמעט ואינה קיימת. מרבית המשתמשים בתוכנות DOS עושים זאת בדרך כלל תחת מערכות הפעלה חדישות יותר (בדרך כלל חלונות 98, 2000 ו-XP) הכוללות רכיבים מיוחדים שמאפשרים להפעיל את תוכנות ה-DOS הישנות בתוך מערכת ההפעלה החדישה או בעזרת תוכנות אמולציה חיצוניות.

הפעלת תוכנות ה-DOS על גבי מערכות הפעלה חדשות מקנה להן לעתים תכונות מתקדמות של מערכת ההפעלה, כגון עבודה במקביל על מספר חלונות, הפעלת תוכנה הרצה על גבי מחשב מרוחק (בחיבורי RDP ו-Terminal Server), הדפסה למדפסות רשת ותמיכה מלאה בעכבר.

פקודות בסיסיות ב־DOS

תמונת מסך של דוס

ממשק המשתמש של DOS מבוסס על הקלדת פקודות המשמשות בעיקר להפעלת תוכניות, ניהול הקבצים בדיסק וקביעת הגדרות שונות של המחשב.

לצורך הדגמתן של פקודות בסיסיות נשתמש בכונן D לביצוע הפעולות:

מעבר לכונן D:

כניסה לתיקית folder בכונן D (בתנאי שביצעת מעבר לכונן D):

יצירת תיקיה (folder):

העתקת קובץ (text.txt) מתיקית folder לתיקית folder2:

העברת קובץ (text.txt) מתיקית folder לתיקית folder2:

מחיקת קובץ (text.txt) מתיקית folder:

TSR

TSR הייתה טכניקה ששולבה ב-MS-DOS על-מנת לאפשר תפקוד של מעין ריבוי-משימות בסיסי ביותר. בדרך כלל, כשתוכנית הייתה מסיימת את פעולתה, היא הייתה מבצעת קריאת מערכת, שהייתה מסמנת את כל המשאבים (בעיקר זיכרון) שבהם השתמשה התוכנית כחופשיים. על תוכנית TSR היה להשתמש בקריאת מערכת שהייתה מסיימת את פעולת התוכנית, אך לא משחררת את הזיכרון שהוקצה לה. זהו מקור השם: Terminate and Stay Resident, כלומר, פעולת התוכנית הסתיימה, אך היא נשארת בזיכרון. קריאת המערכת המקורית (פסיקת תוכנה 27H) אפשרה להקצות לתוכנית עד 64K של זיכרון. החל מגרסה 2.0 של MS-DOS, הוצגה קריאת מערכת משופרת (קריאה Keep Process - 31H) שהסירה את המגבלה הזו.

כדי שהתוכנית תוכל לחזור לפעולה, היה עליה לממש שגרת טיפול בפסיקה, ולרשום את כתובתה ב־Interrupt Vector Table. באופן זה, כאשר יתרחש אירוע מסוים במערכת (לדוגמה: לחיצה על מקש במקלדת), יבוצע קטע קוד השייך לתוכנית אשר יבדוק אם עליה לפעול (לדוגמה, בדיקה אם נלחץ צירוף מקשים מסוים). אם כן, התוכנית תבצע פעולה מסוימת, ואם לא תחזיר את השליטה לתוכנית שרצה באופן "רגיל" באותו רגע.

טכניקת ה-TSR זכתה אומנם לפופולריות רבה, אך היו לה כמה חסרונות בולטים. מנקודת מבטם של המשתמשים, החיסרון המשמעותי ביותר היה המקום שהתוכניות תפסו בזיכרון הראשי (מתחת למחסום ה-640K). מנקודת מבטם של המתכנתים, התכנות בשיטה זו היה מורכב למדי וחייב רמה גבוהה של היכרות עם מערכת המחשב ושליטה בשפת סף. נוסף על כך, הטכניקה זכתה לתמיכה רשמית בסיסית בלבד מצד מערכת ההפעלה, ויישום יעיל שלה חייב שימוש בקריאות מערכת שלא הוכרו רשמית על ידי מיקרוסופט.