Article on other languages:
 |
del.icio.us |
 |
Digg |
 |
Furl |
 |
|
 |
Rojo |
| Add to OnlyWire |
תרבות החרשים כוללת אנשים המחשיבים חרשות כחוויה אנושית שונה ולא כמחלה או נכות. באנגלית, מקובל להבדיל בין התופעה הפיזיולוגית לתופעה התרבותית בעזרת אות תחילית גדולה (The Big D Deaf).
קהילות של תרבות חרשים אינן מקבלות באופן אוטומטי כל חרש קליני או פוסלות מלכתחילה כל אדם שומע. תרבות החרשים מגדירה חרש כמי שמזהה את עצמו כחבר בקהילת החרשים וששאר חברי הקהילה מקבלים אותו ככזה. קהילה כזו יכולה לכלול אף אנשים שלמדו בבתי ספר של חרשים, ילדים להורים חרשים ומתורגמנים. השפות המרכזיות בתרבות החרשים הם שפות סימנים. בדרך כלל, לקהילות חרשים יש מאפיינים תרבותיים וחברתיים ייחודיים על פני קהילות של שומעים.
השתל הקוכלארי
השאלה לגבי הגדרת החרשות כמחלה, עלתה לתודעה הציבורית עם ההתקדמות הטכנולוגית שנעשתה ביכולת השתלת שתל שבלולי (קוכלארי) אצל ילדים המאובחנים כחרשים מלידה. קבוצות מסוימות בתרבות החרשים מתנגדות להשתלת השתל אצל ילדים וטוענות כי אין מדובר בנכות שיש צורך לתקנה (למשל, לא יעלה על הדעת לבצע ניתוח לשינוי צבע עור לילד בעל צבע עור כהה). לעומתן, התומכים בשתל חוששים כי ילדים שיגדלו להיות חרשים עלולים לתבוע את הוריהם על אובדן האפשרות לשמיעה (ההצלחה רבה ככל ששהשתלה נעשית בגיל צעיר יותר) וטוענים כי יש חובה אתית לתת לילדים חרשים את האפשרות לשמוע.
פרשייה נוספת שעוררה דיון ציבורי בנושא הייתה על זוג נשים לסביות חרשות בארצות הברית, שרצו לגדל ילד באמצעות הפריה חוץ-גופית. הם פנו לבנק הזרע בבקשה לקבל דגימת זרע של אדם חרש כדי שהילד יצא גם הוא חרש. בנק הזרע התנגד, בטענה שחרשות היא מחלה ואסור לו לקבל זרע מתורמים חולים. לבסוף, הנשים נאלצו להשיג תרומת זרע פרטית מחרש, באופן עצמאי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אתר על תרבות חרשים והשתל הקוכלארי (אנגלית)
