Article on other languages:
- Rationalism
- Racionalizam
- Racionalisme
- Racionalismus
- Rationalisme
- Rationalismus
- Raciismo
- Racionalismo
- خردگرایی
- Rationalismi_(tietoteoria)
- Rationalisme
- Racionalismo
- Racionalizam
- Rasionalisme
- Razionalismo
- 合理主義哲学
- რაციონალიზმი
- Rasyonalîzm
- Racionalizmas
- Racionālisms
- Rasionalisme
- Rationalisme
- Rasjonalisme
- Rasjonalisme
- Racjonalizm_filozoficzny
- Racionalismo
- Raţionalism
- Рационализм_(философия)
- Rationalism
- Rozumové_poznanie
- Рационализам
- Rationalism
- Akılcılık
- Раціоналізм
- Ratsionalizm
- Chủ_nghĩa_duy_lý
- 理性主义
 |
del.icio.us |
 |
Digg |
 |
Furl |
 |
|
 |
Rojo |
| Add to OnlyWire |
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
רציונליזם הוא מונח בפילוסופיה שלו שתי משמעויות:
- הגישה העומדת בבסיס הפילוסופיה המערבית המודרנית, שעל-פיה כל התופעות בעולם ניתנות לתיאור ולהסבר באמצעות כללי הלוגיקה והדיאלקטיקה. גישה זו שוללת הסברים מיסטיים ועל-טבעיים, או לפחות דוחה אותם כבלתי-רלוונטיים.
- אסכולה בפילוסופיה המערבית הגורסת כי מותר ואף צריך להניח קיומן של ישויות ותופעות באמצעות היקשים לוגיים המתבססים על הידע הקיים. מקובל לראות באסכולה הזאת אסכולה מנוגדת לאמפיריציזם, שעל-פיו מותר להניח קיומן של ישויות ותופעות רק על-פי התנסות ישירה. אסכולת הרציונליזם גורסת גם כי חלק מהידע שיש לאדם הוא מולד, וזאת בניגוד לאסכולת האמפיריציזם שעל-פיה כל הידע נלמד מן הניסיון.
תוכן עניינים |
תיאור תופעות באמצעים לוגיים
הגישה שעל-פיה כל התופעות בעולם ניתנות להסבר באמצעות כללי הלוגיקה עומדת בבסיס הפילוסופיה המערבית המודרנית, כמו גם בבסיס המדע כפי שהתגבש מאז המאה ה-15, וכן בבסיס זרמים דתיים מסוימים ובסיס תורות מוסר חילוניות.
בדת היהודית
הזרמים הדתיים העיקריים שאפשר להגדירם כמבוססים על רציונליזם הם היהדות הפרושית בתקופת בית שני, ובימינו - היהדות הליטאית ("המתנגדים"). הוגה יהודי שהושפע במיוחד מגישות רציונליסטיות הוא הרמב"ם (ראו הרחבה בערך: רציונליזם יהודי בימי הביניים). כמעט כל הגותו של הרמב"ם שוללת הסברים מיסטיים ומחייבת הסברים לוגיים לעקרונות היהדות ולתופעות הטבע. הרמב"ם פעל בצדם של מוסלמים חסידי האסכולות מועתזילה וכלאם והושפע מהם במידה רבה. הוא ניסה להשתמש בשיטתם כדי לנסח את עקרונות היהדות, למשל בספרו מורה נבוכים. אף כי שיטתו של הגאון מווילנה הייתה דומה לשיטתו של הרמב"ם בכך שהשתמש בטיעונים לוגיים וסלד מהסברים מיסטיים לעקרונות היהדות, הוא התנגד לדעותיו של הרמב"ם בספר "מורה נבוכים", ואף כתב כי "הפילוסופיה היטתה את לבבו" (ראו בערך: רמב"ם).
באסלאם
באסלאם היו נפוצות בימי הביניים תורות רצינליסטיות של הכלאם כמו המועתזילה . חסידי התורות האלה הושפעו מאוד מהפילוסופיה היוונית, בפרט מכתבי אפלטון ואריסטו שתורגמו לערבית, וניסו לבסס על עקרונות האסלאם על הלוגיקה היוונית.
בנצרות
הנצרות מתבססת במידה רבה על תאולוגיה, כלומר על ניסוח לוגי של עקרונות הדת. התאולוגיה נבדלת מהרציונליזם הפילוסופי המודרני בהנחות היסוד שהיא מניחה על העולם. קיומו של האל, למשל, הוא הכרחי בתאולוגיה, ועם זאת, הנוצרים ראו צורך בניסוח לוגי פורמלי של ההוכחות לקיום האל. דוגמה לכך היא ההוכחה שניסח אנסלם מקנטרברי במאה ה-11, המכונה הטיעון האונטולוגי. אנסלם מקנטרברי נחשב למייסד הסכולסטיקה, שהיא שיטה המתבססת בין היתר על לוגיקה ועל דיאלקטיקה כדי להוכיח אמונות ודוגמות.
מרטין לותר שנחשב כמייסד הנצרות הפרוטסטנטית במאה ה-16, התנגד נחרצות להסבר דוגמות ואמונות באמצעים לוגיים. מרטין לותר ידוע באמרתו: "התבונה היא הזונה הגדולה ביותר של השטן" (בגרמנית: Vernunft ... ist die höchste Hur, die der Teufel hat., דרשה בעיר ויטנברג, 17 בינואר 1546). כוונתו של לותר הייתה שהאדם מתפתה להוכחות הגיוניות בשעה שהוא נואש מהאמונה, כשם שגבר מתפתה לזונה כשהוא נואש מאשתו החוקית. אף על-פי כן, תאולוגיה התפתחה גם בנצרות הפרוטסטנטית.
בהומניזם
הומניזם אינו דת, אלא תורת מוסר. יש לו מאפיינים המזכירים דת, בפרט את הדת הנוצרית, אולם הוא אינו מניח את קיומו של האל, כך שאדם יכול להיות הומניסט בין אם הוא מאמין ובין אם הוא אתאיסט. תורת המוסר ההומניסטית היא תורה המבוססת על לוגיקה ועל דיאלקטיקה. מבחינה זו הדיון בעקרונות המוסר בהומניזם דומה לדיונים סכולסטיים. ההומניסטים מאמינים כי עקרונות המוסר נובעים מן השכל האנושי ולא מישות על-אנושית, וכי לפיכך כולם ניתנים לניסוח לוגי.
האסכולה הפילוסופית: רציונליזם
ככלל, כל הזרמים בפילוסופיה המערבית המודרנית מבוססים על חשיבה רציונלית, ועל ניסוחים לוגיים ודיאלקטיים. בכל זאת, מבחינים בין אסכולה המכונה רציונליזם לבין אסכולה המכונה אמפיריציזם. המחלוקת בין שתי האסכולות האלה היא בתחום האפיסטמולוגיה ("תורת ההכרה"). בעוד האסכולה הרציונליסטית רואה בכללי הלוגיקה ישויות בפני עצמן, ובחשיבה הרציונלית תכונה הטבועה באדם מלידתו, האסכולה האמפיריציסטית גורסת כי החשיבה הרציונלית נלמדת מתוך הניסיון. למשל, בעוד חסידי האסכולה הרציונליסטית גורסים כי הכלל הלוגי a=a (כל דבר זהה לעצמו) הוא ישות בפני עצמה, וידיעתו היא תכונה אנושית מולדת, האמפיריציסטים גורסים כי הכלל הזה אינו אלא שיקוף של אינספור תופעות הטבע, וכי האדם לומד אותו מתוך ההתנסויות בתופעות האלה.
הפילוסופים המזוהים כרציונליסטים הם רנה דקארט, ברוך שפינוזה וגוטפריד וילהלם לייבניץ. בדור האחרון מזוהה עם האסכולה הזאת הפילוסוף והבלשן נועם חומסקי. הפילוסופים המזוהים כאמפיריציסטים הם לוק, ברקלי ויום.
הפילוסוף הגרמני הפרוסי עמנואל קנט ניסה ליצור סינתזה בין שתי האסכולות.
ראו גם
חשיבה רציונלית
האסכולה הרציונליסטית
- פלאטוניזם (נחשב כבסיס לאסכולה הרציונליסטית)
- אמפיריציזם (נחשבת כאסכולה המנוגדת)
- פוזיטיביזם (נחשבת כאסכולה מנוגדת)
- גוטפריד וילהלם לייבניץ (פילוסוף בולט מן האסכולה הרציונליסטית)
- ג'ון לוק (נחשב למייסד האסכולה המנוגדת - האמפיריציזם)
- עמנואל קנט (פילוסוף שניסה ליצור סינתזה בין האסכולה הרציונליסטית לאסכולה האמפיריציסטית)
