עיצור

Article on other languages:

• Consonant
• Konsonant
• Consonante
• ব্যঞ্জনধ্বনি
• Kensonenn
• Consonant
• Souhláska
• Хупă_сасăсем
• Cytsain
• Konsonant
• Konsonant
• Σύμφωνο
• Konsonanto
• Consonante
• صامت
• Konsonantti
• Consonne
• Consona
• Consoante
• व्यंजन_वर्ण
• Suglasnik
• Konsòn
• Mássalhangzó
• Konsonan
• Konsonanto
• Samhljóð
• Consonante
• 子音
• Konsonan
• თანხმოვანი
• Дауыссыз_дыбыстар
• 닿소리
• Kessonen
• Molelisi
• Līdzskanis
• व्यंजन
• Konsonan
• Medeklinker
• Konsonant
• Konsonant
• Spółgłoska
• Consoante
• Kunkawaki
• Consoană
• Согласные
• Consonant
• Spoluhláska
• Soglasnik
• Сугласник
• Konsonant
• Konsonanti
• พยัญชนะ
• Приголосний_звук
• Cossoune
• 辅音

	del.icio.us
	Digg
	Furl
	Reddit
	Rojo
	Add to OnlyWire

עיצור הוא מונח בבלשנות המתאר את אחד משני סוגי ההגאים העיקריים הקיימים בכל השפות הטבעיות שהם עיצורים ותנועות. חקר העיצורים שהוא חלק מחקר כל ההגאים בשפה באופן כללי, שייך לתחומי הפונטיקה והפונולוגיה שהם תחומי מחקר בתוך הבלשנות. העיצור מופק על ידי מעבר האוויר וזרימתו דרך מידה מסוימת של חסימה שנוצרת במקום בו יש סתימה מלאה או חלקית של חלל בפה או בגרון, זאת לעומת תנועה, שאין בה חסימה של מעבר האוויר וזרימתו.

בשפות רבות, העיצורים מהווים את רוב הפונמות בשפה, אם כי יש שפות שבהן מספר התנועות משתווה כמעט למספר העיצורים. במשפחת השפות השמיות, העיצורים הם הקבוצה הדומיננטית מבין ההגאים. בעברית החדשה קיימים כעשרים עיצורים לעומת חמש תנועות. בחלק מהניבים של השפה הערבית מבחינים בעשרים ושמונה עיצורים, לעומת שלוש תנועות בלבד. חוקרי שפות שמיות, ששחזרו את מבנה השפה הפרוטו-שמית, מעריכים שהיו בה עשרים ותשעה עיצורים ושלוש תנועות בלבד, אולם ברוב השפות בעולם היחס בין עיצורים לתנועות מאוזן יותר.

הגדרה

בבלשנות מקובלות הגדרות שונות למונח עיצור, שתי ההגדרות העיקריות מבוססות האחת על תחום הפונטיקה החיתוכית (פונטיקה ארטיקולוטורית) והאחרת על תחום הפונטיקה האקוסטית.

בפונטיקה חיתוכית, העוסקת בין היתר בחקר איברי הדיבור, והאופן שבו הם יוצרים את ההגאים, עיצור הוא הגה שבעת ביצועו יש מידה ניכרת של חסימה למעבר האוויר בין איברי הדיבור. לדוגמה, בביצוע המילה קַו [kav], כשהוגים את ה-k האוויר נעצר בווילון, וכשהוגים את ה-v האוויר נעצר בשפתיים, אבל כשהוגים את ה-a האוויר משתחרר החוצה תוך חיכוך מזערי. משום כך ה-k וה-v נחשבים עיצורים וה-a נחשבת תנועה.

מבחינה אקוסטית, עיצור הוא אחד מכמה סוגים של צלילים, שרובם מתאפיינים ב"רעש" שנוצר כתוצאה מערבול האוויר באמצעות איברי חלל הפה והגרון. לפי שתי ההגדרות אפשר למצוא הגאי ביניים, שהם ספק עיצור ספק תנועה, והדבר אמנם משתקף בשפות שונות שבהן הגבול בין עיצור לתנועה אינו חד.

מידת הסונורנטיות שעל פיה ניתן לדרג את העיצורים היא עוצמת הקול הנקבעת על פי מידת התנודה של מיתרי הקול ומושפעת ממידת הקרבה שלהם שהיא מידת החסימה של מעבר זרם האוויר בין איברי ההגייה בחלל הפה או הגרון. כאשר יש סתימה מלאה של חלל הפה או הגרון, החסימה של מעבר האוויר היא מוחלטת ומקסימלית ולכן מיתרי הקול רפוים, עוצמת הקול נמוכה, מידת הסונורנטיות נמוכה גבוהה והעיצורים הם סונורנטיים ובלתי סותמים. והעיצורים הם בלתי סונורנטיים וסותמים, אך כאשר יש סתימה חלקית של מעבר האוויר, החסימה של מעבר האוויר היא קטנה ומינימלית ולכן מיתרי הקול רוטטים, עוצמת הקול גבוהה, מידת הסונורנטיות הגרעין שבמרכז ההברה חייב להיות בלתי סותם וסונורנטי ככל האפשר ולכן בדרך כלל הוא תנועה, בעברית, למשל, הוא יכול להיות רק תנועה, אבל בשפות אחרות הוא עשוי להיות גם עיצור סונורנטי ובלתי סותם, מכיוון שמידת הסונורנטיות שלו קצת פחות גבוהה מזאת של התנועות והסתימה של מעבר האוויר היא כמעט כמו של התנועות בהם אין סתימה של מעבר האוויר, במקרים אלו יש סתירה בין ההגדרה הפונטית להגדרה הפונולוגית. העיצורים והתנועות נמצאים על רצף אחד של הגאים, שמתחיל בעיצורים הסותמים והבלתי סונורנטים ביותר, ממשיך דרך העיצורים הסותמים והסונורנטים חלקית, עובר דרך העיצורים הכמעט בלתי סותמים ובלתי סונורנטים, ממשיך אל העיצורים הבלתי סותמים והסונורנטים ומסתיים בתנועות הבלתי סותמות הסונורנטיות ביותר. יש שפות, כמו עברית, שבהן ההבחנה בין עיצורים לתנועות היא חדה, יש שפות, כמו אנגלית, שבהן ההבחנה קצת מעורפלת ויש גם שפות, כמו ברברית שבהן ההבחנה מעורפלת מאוד. כאשר בשולי ההברה, לצידי הגרעין ממוקמים עיצורים בלתי סונורנטיים סותמים, (למשל: p,t,k), הגרעין עשוי להיות תנועה אך גם עיצור סונורנטי בלתי סותם, אך כאשר העיצורים הסוניטריים הבלתי סותמים (למשל: l,r,m,n) ממוקמים בשולי ההברה, הגרעין עשוי להיות רק תנועה ולא עיצור. למשל במילה הצ'כית "krk" ההגה r שהוא עיצור סונורנטי ובלתי סותם מהווה את מרכז ההברה ולכן הוא תנועה על פי ההגדרה הפונולוגית שקובעת שהתנועה היא ההגה שנמצא במרכז ההברה, בגרעין, אבל הוא עיצור על פי הגדרתו הפונטית שקובעת שעיצור הוא הגה שבמהלך הגייתו מעבר זרם האוויר נחסם במידה מסוימת.

מאפייני עיצורים

ניתן לאפיין את העיצורים המגוונים על פי שישה גורמים שונים שמתארים את מאפייני הפקת העיצורים השונים בשפה וצלילם. הבדל באחד או יותר מגורמים אלה יוצר את ההבחנה בין העיצורים השונים, גם כאשר כל שאר הגורמים שלהם זהים, אולם יש שפות בהן שני עיצורים נתפסים כזהים למרות שיש הבדל בין הגורמים שמאפיינים אותם, למשל העיצורים p,b שנבדלים בגורם הקוליות נשמעים זהים לרוב דוברי הערבית, אף על פי שהם עיצורים מובחנים ברוב השפות.

שלושת הגורמים העיקריים, הם: בסיס חיתוך, אופן חיתוך וקוליות.

יש שפות שבהן נדרשים שלושה גורמים נוספים כדי להגדיר את ההבחנה בין עיצורים שונים, שלושת הגורמים הנוספים, הם: מנגנון העירור, כיוון העירור ואנפוף.

שלושת הגורמים העיקריים

בסיס חיתוך

בסיס החיתוך המכונה גם מוצא העיצורים הוא הנקודה בחלל הפה והגרון שבה נוצרת חסימה של מסלול זרימת האוויר על ידי איברי חלל הפה והגרון בעת הגיית העיצור וכך מופק צלילו. לכל עיצור ישנו בסיס חיתוך אחד, אך יש שפות הכוללות עיצורים המופקים בשני בסיסי חיתוך ובהם חסימת מסלול זרימת האוויר נוצרת בשתי נקודות בחלל הפה והגרון בו זמנית, בחלקם שני בסיסי החיתוך שווים במידת השפעתם ובחלקם האחר שבו לחסימת זרם האוויר באחד מבסיסי החיתוך יש פחות השפעה מאשר החסימה במקום החיתוך האחר, מכונה הראשון בסיס חיתוך משני והשני הוא ראשי.

החותך ומקום החיתוך הם שני מרכיביו של בסיס החיתוך:

1. החותך שמכונה גם איבר ההגייה הפעיל הוא החלק הנע שממוקם באזור התחתון של חלל הפה. השפה התחתונה, חזית הלשון (קצה הלשון או קדמת הלשון), גב הלשון, מכסה הקנה (אפיגלוטיס) הם החותכים מקדמת הפה אחורה.
2. מקום החיתוך שמכונה גם איבר ההגייה הסביל הוא החלק חסר התנועה שממוקם במעלה חלל הפה ושאליו נע החותך. השפה העליונה, השיניים העליונות, המכתש, בתר המכתש (האזור שבין המכתש לחך), החך (החך הקשה), הווילון (החך הרך), הענבל, הלוע הם מקומות החיתוך מקדמת הפה אחורה.

• סדק הקול הוא בסיס חיתוך הממוקם בגרון, מורכב בעצמו מחותך וממקום חיתוך ויש בו גם איבר הגייה פעיל וגם מסביל.

העיצורים השונים ממויינים לסוגים על פי בסיס החיתוך שלהם:

• קיצוני - מבוצע בגרון ובמעמקי חלל הפה.
  • סדקי - מבוצע בסדק הקול.
  • אפיגלוטי - מבוצע בין מכסה הגרון לגב הלוע.
  • לועי - מבוצע על ידי כיווץ הלוע.
• אחורי - מבוצע בחלק הקדמי של חלל הפה.
  • וילוני - מבוצע בחך הרך המכונה גם וילון. הווילון הוא האיבר הסוגר את המעבר מהקנה אל האף בזמן האכילה.
  • ענבלי - מבוצע בענבל. הענבל הוא קצה הווילון.
  • חִכִּי - מבוצע בחך הקשה שהוא גג חלל הפה הפנימי. הסגירה נעשית באמצעות הלשון.
• קדמי - מבוצא בחלק האחורי של חלל הפה.
  • מכתשי - מבוצע בין המכתש או סביבתו לבין קדמת הלשון, קצה הלשון או צד הלשון. בסיס החיתוך המכתשי הוא בחלקו בתר מכתשי, מכתשי חכי ומהופך.
  • שִנִּי - מבוצע בין השיניים העליונות והתחתונות או בין השיניים והלשון.
• שפתי - מבוצע באזור השפתיים.
  • שפתי לשוני - מבוצע בין השפתיים והלשון.
  • שפתי שיני - מבוצע בין השפה התחתונה והשיניים העליונות.
  • דו שפתי - מבוצע בין שתי השפתיים.

אופן החיתוך

אופן החיתוך הוא מידת החסימה של מסלול זרימת האוויר שיכולה להיות מלאה או חלקית ונקבעת על פי הקירבה בין איברי חלל הפה.

אופן החיתוך מאופיין בצדיות שמתארת את האזור בחלל הפה בו עובר זרם האוויר יחסית למצב הלשון. הצדיות יוצרת הבחנה בין שני מצבים בהם הלשון עשויה להמצא. כאשר ליד שם העיצור לא מצוין שהוא צדי, ניתן להסיק שהוא מרכזי.

1. מרכזי - זרם האוויר עובר מעל מרכז הלשון. רוב העיצורים הם מרכזיים.
2. צדי - צדי הלשון יורדים ומאפשרים את מעבר זרם האוויר מצדי הלשון.

קיימים מספר אופני החיתוך אפשריים להפקת העיצורים השונים:

• בלתי סותם - מעבר האוויר במרווח שאין בו חסימה מוחלטת, אלא חלקית.
  • צידי - זרימת האוויר משני צדי הלשון.
  • חוכך - מעבר האוויר במרווח פתוח וצר בין החותך למקום החיתוך.
  • מקורב - מעבר האוויר במרווח רחב יחסית בין החותך למקום החיתוך. אופן חיתוך מקורב הוא ברובו נזיל ובחלקו חצי תנועה.
  • מחוכך - מעבר האוויר בין שני מקומות חיתוך נפרדים.
• סותם - חסימה מלאה של מעבר האוויר בחלל הפה והגרון.
  • פוצץ - חסימה מוחלטת של מעבר האוויר שמשתחרר בבת אחת דרך הפה. נקרא גם סותם אוראלי.
  • אפי - חסימה מוחלטת של מעבר האוויר שמשתחרר כולו או חלקו דרך האף. נקרא גם סותם נזאלי.
  • חבוט - מעבר האוויר בין החותך שמושלך כנגד מקום החיתוך על ידי התכווצות שרירים יחידה.
  • מורעד - מעבר אוויר בין החותך למקום החיתוך תוך כדי מספר התכווצויות שרירים רצופות ומהירות.

קוליות

הקוליות היא עוצמת התנודה של מיתרי הקול המכונים גם שפתות הקול, הפועלות עצמאית מאיברי ההגייה שבחלל הפה כאשר זרם האוויר עובר ביניהם בעת ביצוע ההגה, לפני הגעתו לבסיס החיתוך והמרחק ביניהם. הבחנה זו קיימת רק לגבי העיצורים החוככים, המחוככים, וברוב העיצורים הפוצצים.

• קולי הוא עיצור שבעת הגייתו, שפתות הקול מתקרבות אחת לשנייה במידה המאפשרת לאוויר העובר דרכן להניד אותן באופן המספיק ליצירת הקול והן רוטטות.
• בלתי קולי המכונה גם אטום הוא עיצור שבעת הגייתו, שפתות הקול מרוחקות אחת מהשנייה במידה שלא מאפשרת לאוויר העובר דרכן להניד אותן באופן המספיק ליצירת קול והן רפויות.

התנודות השונות האלו מוסיפות להגה המבוצע גוון מיוחד, שיש לו ערך מבחין שמבדיל בין שני עיצורים שונים. ניתן לחוש את רטיטת מיתרי הקול על ידי הנחת היד על פיקת הגרון בעת הגיית העיצורים הקוליים. למשל, העיצורים f ו-v מבוצעים באותו מקום חיתוך ובאותו אופן חיתוך, אולם f עיצור בלתי קולי ואטום מכיוון ששפתות הקול אינן רוטטות בזמן ביצועו ואילו v עיצור קולי מכיוון ששפתות הקול אכן רוטטות בזמן ביצועו.

שלושת הגורמים הנוספים

מנגנון העירור

מנגנון העירור המכונה גם מנגנון זרימת האוויר הוא החלק שעל ידי תנועתו זרימת האוויר מווסתת אל מחוץ לו או לתוכו בעת ביצוע ההגה ויש הבחנה בין שלושה איברים המווסתים את זרם האווויר.

• במנגנון ריאתי תנועת הסרעפת מווסתת את זרימת האוויר.
  • עיצורים ריאתיים שמהווים את רוב העיצורים בשפה מופקים על ידי מנגנון ריאתי מחוצן שבו הסרעפת עולה כלפי מעלה, מכווצת את הריאות והאוויר יוצא החוצה, הוא מנגנון ריאתי מהסוג היחיד שקיים בשפות הטבעיות וכל העיצורים בעברית מופקים במנגנון זה. לעיצורים אלו, יש אופני חיתוך רבים ושונים שיכולים להיות בלתי סותמים או סותמים.
• עיצורים לא ריאתיים הם עיצורים סותמים שמופקים בכל מנגנוני זרימת האוויר מלבד המנגנון הריאתי מחוצן. אופן החיתוך של כל עיצורים אלו הוא סותם.
  • מנגנון גרוני הוא מנגנון שבו זרימת האוויר מווסתת על ידי תנועת פיקת הגרון.
    • עיצורים הדופים מופקים על ידי מנגנון גרוני מחוצן שבו פיקת הגרון נעה כלפי מעלה והאוויר ננשף החוצה מסדק הקול.
    • עיצורים עצורים מופקים על ידי מנגנון גרוני מופנם שבו פיקת הגרון נעה כלפי מטה והאוויר נשאב פנימה אל סדק הקול.
  • מנגנון וילוני הוא מנגנון שבו זרימת האוויר מווסתת על ידי תנועת הווילון
    • העיצורים המצוצים מופקים על ידי מנגנון וילוני מפונם שבו הווילון ניורד כלפי מטה והאוויר נשאב פנימה אל חלל הפה דרך הווליון, הוא מנגנון וילוני מהסוג היחיד שקיים בשפות הטבעיות וכזה הוא למשל הצליל צצצ המשמש בעברית מודרנית לשם נזיפה או שלילה.

כיוון העירור

כיוון העירור המכונה גם כיוון זרימת האוויר הוא נשיפת זרם האוויר כלפי חוץ או שאיפתו כלפי פנים ויש בו הבחנה בין שני כיוונים שאליהם זורם האוויר:

• מחוצן הוא כיוון עירור שבו האיבר שמווסת את זרימת האוויר החוצה עולה כלפי מעלה כשהוא יוצר לחץ חיובי בחלל הפה וגורם לשחרור זרם האוויר החוצה בעת הגיית העיצור.
• מפונם הוא כיוון עירור שבו האיבר שמווסת את זרימת האוויר פנימה יורד כלפי מטה כשהוא יוצר לחץ שלילי בחלל הפה ושואב את האוויר אליו פנימה בעת הגיית העיצור.

אנפוף

אנפוף הוא מידת הזרימה של האוויר דרך האף בעת הגיית העיצור שנקבעת על פי המידה שבה סוגר הווילון את מעבר האוויר אל חלל האף. עיצורים המבוצעים דרך הפה, אבל נוסף להם שחרור של חלק מהאוויר דרך האף, הם עיצורים מאונפפים אבל כאשר עיצורים מבוצעים רק דרך האף, אופן החיתוך שלהם הוא אפי והם לא מאונפפים.

תכונות נוספות של עיצורים

מלבד ששת הגורמים הקובעים את גוון העיצור, יש לעיצורים מאפיינים משניים נוספים:

• משך הוא תכונה המתייחסת לאורך הגיית העיצור, תכונה זו יוצרת הבחנה בין עיצורים הנהגים במשך זמן קצר יחסית לבין עיצורים הנהגים במשך זמן ארוך יחסית. בעיצורים סותמים מתארך משך החזקת לחץ האוויר לפני שיחרורו בעוד שבעיצורים בלתי סותמים מתארך משך זמן שחרור האוויר. בעברית מסמונים עיצורים כאלה בדגש חזק.
• נחציות היא תכונה בלשנית המבדילה בין זוגות עיצורים בשפות שמיות, למשל בעברית מקראית בין העיצורים ט-ת, ק-כ, צ-ס, הראשונים בכל זוג הם הנחציים. החוקרים חלוקים ביניהם באשר לאופן שבו בוצעה הנחציות במקור. היום היא מבוצעת בחלק מהשפות על ידי חיתוך משני בלוע, כמו בערבית, או על ידי הפקת העיצורים כעיצורים מסודקים, כמו בשפות האתיופיות.

רישום העיצורים

מאחר שסך כמות העיצורים בכל שפות העולם גבוה באופן משמעותי מכמות האותיות המייצגות את העיצורים השונים בכל אחד מהאלפביתים הקיימים בעולם, בלשנים מרחבי העולם פיתחו מגוון שיטות לייצוגם של כל העיצורים הללו, הידוע ביותר מביניהן הוא האלפבית הפונטי הבינלאומי (IPA) בו לכל עיצור יש רק סימון אחד מסוים המייצג רק אותו.

בטבלה הבאה בסיסי החיתוך מתוארים בעמודות ואופני החיתוך מתוארים בשורות. באופני החיתוך בהם קיימת הבחנה בין עיצור קולי לאטום, העיצור הקולי הוא הימיני והעיצור האטום הוא השמאלי. במשבצות האפורות בטבלה מצויים שילובים של בסיס חיתוך עם אופן חיתוך שלא ניתנים להגייה מסיבות פיזיות. כמעט כל הצלילים הניתנים להפקה ואין להם מגבלות הפיזיות נמצאים באיזושהי שפה מבין השפות הקיימות בעולם, אך לא לכל עיצור אפשרי להגייה יש סימן הייחודי לו, במקרה כזה נעשה שימוש בסימן הקרוב ביותר על ידי הוספת סימן דיאקריטי עליו. בטבלה זאת מופיעים רק עיצורים להם יש סימן ייחודי ובמשבצות הלבנות מצוים עיצורים שאין להם סימן ייחודי משלהם.

העיצורים בעברית

באלפבית העברי ישנם 22 אותיות אשר כולן מייצגות עיצורים שונים, כאשר חלק מהאותיות מייצגות שני עיצורים, ועיצורים מסוימים מיוצגים על ידי יותר מאות אחת. מאפיניהם הפונטיים של עיצורים שונים שרובם קיימים גם בשפה העברית מתוארים ומוצגים בטבלה הבאה באמצעות האלפבית העברי בנוסף לאלפבית הפונטי.

ראו גם

• רשימת עיצורים
• הגיית העברית
• אבולוציה של השפה
• פונמה
• אלופון

לקריאה נוספת

• האוניברסיטה הפתוחה, הקורס מבוא לבלשנות, יחידות 4-5: פונטיקה ופונולוגיה, כתב א' לאופרץ.