לחיצת יד

לחיצת יד ימין תוך כדי העברת מסמך ביד שמאל

לחיצת יד (או לחיצת ידיים, בספרות התורנית היהודית היא מכונה "תקיעת כף") היא מחווה גופנית שבה שני אנשים אוחזים אחד בידו של השני. בדרך כלל הלחיצה נעשית ביד ימין, תוך נענוע קצר של הידיים האחוזות. מקובל לעשות זאת בפגישות, פרידות, איחולי הצלחה, בהבעת הסכמה ובמעמד של חתימת חוזים. מטרת לחיצת היד להראות על רצון טוב ועל רגשות קרבה, ומקורה אולי בתנועה שמראה שהיד איננה מחזיקה בנשק ושהאדם מושיט את ידו לשלום. גברים נוטים ללחוץ ידיים יותר מנשים, אך במפגשים עסקיים הלחיצה מקובלת בשני המינים. אי החזרת יד ללחיצת יד נחשבת למעשה לא מנומס ועלבון כלפי האדם המושיט את ידו, והוא נעשה בדרך כלל כאשר לאדם יש הסתייגות כלפי האדם השני.

היסטוריה

טניסאיות לוחצות יד אחרי תחרות

לחיצת היד האסלאמית היא במקורה מנהג תימני פרה-אסלאמי, שהתפשט עם התרחבותה של האימפריה המוסלמית. הברית החדשה מתארת שבביקורו של פאולוס בירושלים הוא נפגש עם יעקב, כיפא (פטרוס), ויוחנן, שנתנו לו את "יד ימינם לאות שיתוף". הספר מתוארך על ידי היסטוריונים לכחמישים שנה לספירה, מה שיכול להראות על שימוש בלחיצת יד מאות שנים לפני השימוש בעולם המוסלמי.

מקורות המנהג המודרני אינם ברורים, אם כי פיליס א. בסטרסון בחיבורו משנת 1978, "פולחנים חברתיים של הבריטים" (Social Rituals of the British traces), מייחס את ראשית השימוש הנוכחי בה לסר וולטר רליי, בטוענו כי הלה הכניס מנהג זה לחצר הבריטית במהלך שלהי המאה ה-16.

על פי מקורות אחרים, לחיצת היד שונתה לצורתה הנוכחית בעולם המערבי על ידי קוויקרים אנגלים מהמאה ה-17, כאלטרנטיבה שוויונית ופשוטה יותר לצורת הבעת השלום המסובכת שהייתה נהוגה במעמדות הגבוהים באותה תקופה. תומאס ג'פרסון הפך את הטכניקה לפופולרית בזמן כהונתו כנשיא ארצות הברית, כחלופה יותר דמוקרטית לקידה שהייתה נהוגה. כיום לחיצת היד היא מנהג ידוע ומוכר ברחבי העולם, למרות שבתרבויות רבות מנהגים אחרים, כגון קידה או נישוק לחיים, מקובלים יותר.

לחיצת יד שימשה גם כדרך לבדוק אם לאדם חשוד יש נשק. בזמן לחיצת היד, הפגיון שהוחבא בתוך שרוולו של המתנקש היה נופל לארץ. זו יכולה להיות סיבה נוספת לכך שסירוב ללחוץ יד נחשב כחוסר נימוס.

לחיצת היד היא אחת הדרכים הנפוצות ביותר להעברת שפעת.

לחיצת יד בין גברים לנשים בהלכה היהודית

על פי ההלכה, אסור מגע בין גבר לאישה שאינו נשוי לה. פוסקי הדורות האחרונים דנו בשאלה האם מותר לגבר ללחוץ יד לאישה. רובם המוחלט אוסר זאת, אך יש המתירים, משום שלדעתם לחיצת יד איננה מגע של חיבה אלא של כבוד. ישנם רבנים המתירים לחיצת יד אף לאישה, כאשר היא יזמה את הלחיצה, וידה מושטת ומחכה באוויר, זאת כדי למנוע הלבנת פנים.

כאשר זכה הרב עובדיה יוסף בפרס ישראל ב-1970, הוא סירב ללחוץ את ידה של ראש הממשלה גולדה מאיר כיוון שהיא אישה. דבר שהוביל לסערה ציבורית ולקריאה מצד גורמים מסוימים לשלול ממנו את הפרס. בהיקף רחב יותר בלט מנהג זה בטקסי חלוקת פרס ישראל שבהם עמד על הבמה, בתוקף תפקידו, ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, ונמנע מללחוץ את ידי הנשים הזוכות בפרס, תוך שהוא לוחץ בחום את ידי הגברים.

מנהגים

יש מספר מנהגים הקשורים בלחיצות יד, מהם כלליים ומהם ספיציפיים לתרבויות מסוימות:

• בארצות מוסלמיות, וכן בישראלים ממוצא זה, מקובל לנשק יד של אדם חשוב בעת לחיצת היד.
• באופן כללי אין זה מנומס לדחות הצעה ללחיצת יד, ומקובל שהאדם בעל המעמד החברתי הגבוה יותר יזום אותה.
• באופן מסורתי (אך כיום לעתים נדירות), כללי טקס מערביים היו שגברים יעמדו בזמן לחיצת היד, אך נשים אינן צריכות לעשות זאת. כמו כן, גבר לא יציע את ידו לגברת אלא אם כן היא יזמה זאת.
• ישנן תרבויות בהן לוחצים את שתי הידיים, אך ברוב התרבויות לוחצים את יד ימין. הצופים משתמשים באופן ייחודי ביד שמאל. מכיוון שיד ימין היא לרוב היד החזקה, יד שמאל שמשה להחזקת מגן. לחיצת יד שמאל מראה על ביטחון באדם השני, מכיוון שהיא מותירה את הלוחץ ללא הגנה.
• בשוקי בקר, ניתן לראות מוכרי בקר סוטרים זה לזה בשעת משא ומתן. אחד נוקב במחיר וסוטר ללחי של חברו, לסירוגין, עד שהם מגיעים לעמק השווה ולוחצים ידיים כדי לסיים את העסקה.
• אחוות ואגודות משתמשות לעתים בלחיצת יד סודית כדי לזהות חברים אחרים.
• אצל סוחרי יהלומים נהוג לחתום על עסקה בלחיצת יד ובאמירת המילים "מזל וברכה" בעברית.
• יש הנוהגים ללחוץ את ידו של השני בשתי ידיים, שעוטפות את ידו, לאות של חיבה יתירה.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לחיצת יד

• יד הלשון, מיכאל הנדלזלץ בהארץ על המנהג והימנעותו הנודעת של דויד גרוסמן ממימושו