טבריה

טבריה
שם באנגלית	Tiberias
מחוז	צפון
אוכלוסייה	45,524 תושבים
צפיפות אוכלוסייה	3,748 אנשים לקמ"ר
תחום שיפוט	10,671 דונם
ראש העירייה	זוהר עובד
דירוג חברתי-כלכלי	בינוני-נמוך (4 מתוך 10)
טבריה
אוכלוסייה לפי גילאים גילאי 0 - 4 9.4% גילאי 5 - 9 8.9% גילאי 10 - 14 8.4% גילאי 15 - 19 7.8% גילאי 20 - 29 16.8% גילאי 30 - 44 17.8% גילאי 45 - 59 17.7% גילאי 60 - 64 3.2% 65 ומעלה 10.1%
חינוך סה"כ בתי ספר 31 –       יסודיים 17 –       על-יסודיים 19 תלמידים 9,121 –       יסודיים 4,308 –       על-יסודיים 4,813 מספר כיתות 378 ממוצע תלמידים לכיתה 24
(לפי נתוני הלמ"ס לסוף שנת 2006)
[]

טבריה היא עיר במחוז הצפון בישראל, לחופה המערבי של הכנרת. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2006, יש בטבריה 40,000 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.2%‏. רוב תושבי טבריה הם יהודים. היחס בין נשים לגברים הוא 1,010 נשים לכל 1,000 גברים.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2006, העיר מדורגת בינוני-נמוך (4 מתוך 10) בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת תשס"ו (2005/2006) היה 45.5%. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2005 היה 4,355 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,324 ש"ח).

היסטוריה

טבריה נוסדה בסביבות שנת 20 לספירה בידי הורדוס אנטיפס, ונקראה על שם הקיסר הרומי טיבריוס. למרות שטבריה תגדל להיות מרכז יהודי חשוב בעתיד אנטיפס נתקל בבעיות ליישבה מכיוון שהיא נבנתה על גבי בית קברות ולכן נחשבה כמקום טמאה אי לכן הוא הצטרך ליישב את העיר בנוכרים, עניים, עבדים משוחררים ולהכריח יהודים להגר אליה בכפייה. לאחר הדחתו של אנטיפס בשנת 39 העיר, ביחד עם שאר תוחום שלטונו, סופחה לממלכת אחיינו אגריפס הראשון ולאחר מותו בשנת 44 העיר באה בשלטון רומאי ישיר עם סיפוח ממלכת יהודה לאימפריה.

תושבי העיר לא השתתפו במרד הגדול בין השנים 66 - 73. היא הפכה למרכז יהודי משגשג ולעיר הפוליס היחידה בעולם הרומי שאוכלוסייתה יהודית. העיר הייתה מקום מושבה האחרון של הסנהדרין. השליטה בעיר נלקחה מהיהודים והועברה לידי תושביה הפגאנים בשנת 120 לערך, צעד זה היה ביטוי להחרפה ביחסים עם הרומאים שהתרחשה בזמן זה.

התלמוד הירושלמי חובר ברובו בטבריה ונחתם בה. בין האמוראים שפעלו בטבריה יש להזכיר את ר' יוחנן, ריש לקיש, ר' אמי ור' יוסי. בחפירות הארכאולוגיות שנערכו בה (באזור המלונות) התגלה רחוב העמודים (הקרדו), בית המרחץ, שער הכניסה הדרומי של העיר, מבני מגורים, רחובות ועדויות לאצטדיון ותיאטרון. אמת מים הוליכה את מימי נחל יבנאל אל העיר, וחומה ארוכה שכללה את הר ברניקי ממערב נבנתה בתקופה הביזאנטית.

בתקופה המוסלמית הקדומה ממציאי הניקוד העברי המקובל היום פעלו אף הם בטבריה, ולכן הוא נקרא "הניקוד הטברני". מתקופה זו נמצאו מבני מגורים רבים ומטמון תכשיטים ומטבעות.

אוכלוסיית העיר ומבנייה השתנו באחת עם הכיבוש הצלבני של א"י בשנת 1099. טבריה נבנתה מחדש צפונית לעיר הרומית כבירת "נסיכות הגליל" של "ממלכת ירושלים" הצלבנית. הנסיך טנקרד הפכה למרכז מנהלי חשוב בגליל כולו. בעיר הוקמו ארמונות ומבצר, וחומה מרשימה הקיפה אותה. אל המבצר ניתן היה לגשת בסירה הישר מהכנרת, אל קומותו התחתונה.

הפרק הצלבני הגיעו אל קיצו עם מפלת הצלבנים בקרב קרני חיטין, לא הרחק מהעיר. (4.7.1187) צבאותיו המוסלמיים של צאלח-א-דין צרו על העיר, וכתגובה לכך הוזעקו צבאות הצלבנים שהתאספו קודם לכן ליד מעיינות ציפורי. המפגש, למרגלות ההר קרני-חיטין, ייצר במידה מרובה את פני העולם המוסלמי והנוצרי כיום.

במשך התקופה הממלוכית עמדה טבריה בחורבנה המוחלט. תיאורי נוסעים מספרים על עיי חורבות. שיקומה בא לה מידי האישה היהודיה דונה גרציה נשיא ודון יוסף נשיא, מאנוסי פורטוגל, (בשנת 1564) ששמה לה למטרה לסייע ליהודים בכל העולם. היא שכרה מידי הסולטאן הטורקי סולימאן הראשון ("המפואר") את חורבות העיר ב-1000 דוקאט לשנה, ומימנה הקמת חומה. דונה גרציה לא זכתה לעבור בעצמה לעיר, עת נפטרה בטורקיה בשנת 1569, שנים ספורות לאחר השלמת הבנייה, אולם העיר טבריה התקיימה בזכותם כמאה שנים.

חידוש היישוב היהודי

שרידי המצודה של דאהר אל עומר - צילום משנת 1893

בשנת 1740 הרב חיים אבולעפיה הוזמן להתיישב בטבריה. הוא היה רבה של העיר איזמיר, הרב חיים אבולעפיה, הוזמן לעיר "לחדש את מסורת אבותיו", על ידי שליט הגליל דאהר אל עומר, שכן סבו היה המרא דאתרא של העיר לפני שננטשה על ידי היהודים, שבעים שנה קודם. הרב אבולעפיה חידש והחיה את היישוב היהודי בעיר. בשנת 1742 הרב קבל איגרת מיהודים בדמשק, ביניהם השולחני של סּולֱ‏מאן פאשה שהוא ה"משנה למלך", דהיינו משנה לשולטן הטורקי היושב בקושטא. באגרת יהודי דמשק מבקשים ממנו כי יורה ליהודי טבריה לעזוב את העיר ולעבור לצפת או לעכו. באגרת נאמר כי סולימאן, פחה דמשק, עומד לצאת למלחמה במטרה לכבוש את טבריה, להרוג את דאהר אל עומר, להחריב את בתיה ולפגוע ביושביה. הרב אבולעפיה פונה לדאהר, אשר מונה שלוש סיבות מדוע לא ייתכן כי שסולימאן יגיע לטבריה.

1. אם ל"שולטן" בקושטא הייתה תוכנית לפגוע בתושבי טבריה, ניתן היה לצפות כי האזהרה על כך תבוא מהיהודים אשר נמצאים בחצרו ולא מדמשק אשר אינה חולשת על טבריה.
2. אם אכן נגזרה הגזירה על טבריה היא הייתה מוטלת על מושל צידון אשר טבריה בתחום אחריותו.^[1]
3. אין למימשל סיבה לפגוע בדאהר שכן הוא גובה את המיסים עבורו באזור, בזמן וכמות כנדרש ומעביר אליו את כל הסכומים כנדרש ממנו.

המסקנה היא כי למשנה למלך בדמשק אין יכולת לבצע את תוכניתו ורק יש לו איבה כלפי דאהר, שנובעת מקנאה שמקורה באירועי העבר. יהודי העיר משיבים ליהודי דמשק כי מדובר ב"תחבולה" והם לא ייעזבו את העיר. לטבריה מגיע אגרת שנייה מדמשק ובה יהודי טבריה מתבקשים לפנות אותה מיד. בינתיים דאהר מקבל אגרת מהממונה עליו מצידון שאין לה מה לחשוש מפחה דמשק. בין לבין, שליחים מודיעים לדאהר כי צבא סולימאן מדמשק מטבריה ומצויד בשפע של ארטילריה. ואכן תוך זמן מה צבאו נצפה צבאו על תותחיו ק"מ אחד צפונה מטבריה על ההרים. יעקב בירב בזכרונותיו מונה את הצעדים שננקטים בעיר להגנתה:

1. יהודי טבריה מתפללים להצלה בקברי הקדושים בעיר במערת רבי חייא ובניו יהודה וחזקיהו.
2. דאהר פונה לאחיו, הנמצא בדיר חנא בגליל, בבקשה כי יכין צבא אשר יחוש לעזרתו.
3. שליח מהפחה של צידון מבטיח כי ילך לדמשק ויזהיר את סולימאן פאשה מפני צעדים נגד טבריה.

כעבור זמן מתחילה ההתקפה על טבריה: פגזים נופלים עליה לרוב. בירב מספר בזכרונותיו, כי הפגזים נופלים בעיר רק בשדות פתוחים או מגיעים לטווח ים כנרת. בעיר עצמה הבתים לא נפגעים וחיי התושבים נמשכים כסדרן. אפילו אין מצור על העיר והאספקה החקלאית מגיעה לטבריה כסדרה. בהפוגה מחליט דאהר לשלוח את אימו לסולימאן, עם שי כספי גדול, להביע את רגשי הכבוד שהוא רוכש לו, את הנאמנות שלו לאימפריה העות'מאנית ולבקש ממנו כי יַ‏ישוּ‏ב לדמשק. סולימאן לא מגלה נכונות להסיר את המצור. וכך במשך חודשים רבים , הפגזות חוזרות על עצמם, לעיר לא נגרמים נזקים, והאמא יוצאת - ארבע פעמים - עם שי כספי ומבקשת כי יחזור עם צבאו לדמשק. יהודי טבריה שומעים בינתיים כי מגפת דבר פשטה בין יהודי צפת ורואים בכך נס שלא עזבו את העיר.

סולימאן מחזיק בתואר של מנהיג המשלחת הישמית של העולים לרגל למכה מדמשק, אחת בשנה. מועד העלייה לרגל מתקרב ואם הוא יימשיך את המצור על טבריה הוא יפסיד את תפקידו המכובד. הוא מבקש מדאהר כניעה סמלית: הריסת חלק ממגדל העיר וצעדה של חלק מצבאו ברחובה הראשי של טבריה. אם יסכים לכניעה החלקית והפומבית סולימאן יוכל לשוב בכבוד לדמשק ודאהר יוכל להמשיך לשלוט על טבריה. דאהר אינו נותן בו אימון ומסרב להצעת הכניעה המכובדת. הזמן דוחק וסולימאן נאלץ לחזור לדמשק מבלי הישג כל שהוא. יהודי העיר קובעים את יום הנסיגה, ד' כסלו, ליוםפורים מיוחד ליהודי טבריה.

סולימאן מחליט לבוא לטבריה פעם השנייה. הפעם הוא לא מספיק להגיע לעיר ובדרך אליה הוא נתקף בהרעלת קיבה ומת. ר' יעקב בירב מסיים את זיכרונותיו במשפטים אלה: "כלי המלחמה (של סולימאן) הוסעו לעכו, את ה"פגר" (סולימאן עצמו) הוליכו לדמשק ויום ז' אלול נקבע ליום משתה ושמחה. כי בו נפגר המשנה ומת, כן יאבדו כל אויבך ה', כן תראנו התשועה הגדולה בביאת משיחנו במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון".

החל משנת 1777 התיישבו בטבריה קבוצות של חסידים ממזרח אירופה, בהנהגת רבי מנחם מנדל מויטבסק. ב-1 בינואר 1837 נחרבה העיר ברובה ברעידת אדמה חזקה. רוב חומות העיר קרסו ומאות מתושביה ניספו.

טבריה היא אחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, צפת וחברון) שבהן התרכזו מרבית בני היישוב הישן במאה ה-19.

בתקופת היישוב ומלחמת העצמאות

בימים 11 במאי עד 16 במאי 1934, התחוללו סופות גשמים, בעיקר באזור הפנימי של הארץ. היום הגשום ביותר היה ב-14 במאי, והוא לווה בברד וסופות ברקים ורעמים, אשר גרמו לזרימת סחף ממדרונות הבקע המערבי לתוך העיר טבריה. בגלל תשתית לקוייה והעדר תעלות ניקוז הוצפה העיר התחתית ורחובותיה, ונגרם לה נזק כבד. השטפון הפתאומי גבה את חייהם של 32 תושבים וגרם למאה אחרים לפציעה. בנוסף נותרו מאות ללא קורת גג.

במדינת ישראל

תיירות

טבריה היא עיר תיירות בין המצליחות בישראל, בעיר ישנם עשרות מלונות. רוב התיירות של טבריה היא מאירופה אך גם מהארץ. מוקדי התיירות הם ימת הכנרת, אתרי הקבורה והטיילת החדשה.

התיירים מחו"ל הם בעיקר נוצרים שבאים אל ימת הכנרת שהאמונה שלהם אומרת שישו הלך על המים. בטיילת טבריה אפשר למצוא מוצרים הקשורים לנושא זה.

טבריה כיום

טבריה עוברת שינוי משמעותי, בנושאי חינוך ותיירות. כיום בטבריה עומדים להיבנות שלושה קניונים, אחד באזור תעשייה-מתחם דנילוף סנטר, השני בתחנה המרכזית של טבריה והשלישי בצומת פוריה מקבוצת ביג מרכזים מסחריים. הבנייה של הקניון בצומת פוריה כבר החלה. רבים בטבריה חושבים שהתהליך יביא לשינוי משמעותי בתיירות הנכנסת לעיר. העיר היא מרכז תעשייתי באזור. ישנם בה אזורי תעשייה וקרוב אליה - אזור התעשייה קדמת הגליל, אזורי התעשייה ג' ו-ד', אזור תעשייה ומלאכה ליד שכונת "קרית משה", טבריה היא עיר תיירות, לכן רוב מקורות התעסוקה בעיר קשורים בכך. כגון: מלונות, מסעדות, פעילות ימית וכדומה והקניונים.

אתרים בטבריה

אתרים חשובים בטבריה: קבר הרמב"ם ובסמוך לו קבר רבי יוחנן בן זכאי, קבר רבי מאיר בעל הנס וקברים של אמוראים רבים בם נמנים קברי הגדולים רבי עקיבא ולצדו קבר הרמח"ל - רבי משה חיים לוצאטו, ובמורד אותו ההר קבורים רבי חייא ובניו. חמי טבריה מוזכרים בכתבי חז"ל וידועים כבעלי תכונות מרפא כבר מן העת העתיקה. הכנרת מוזכרת במדרשים כ-"ימה של טבריה". גובהה של העיר העתיקה הוא 200 מטר מתחת לפני הים. אך קיימים בה אזורים שגובהם 200 מטר מעל פני הים, וזו אחת הערים היחידות, שההפרש בין שתי שכונות שבה הוא 400 מטרים.

ערים תאומות

הערים התאומות של טבריה הן:

• אלנטאון, בפנסילבניה שבארצות הברית
• מונפלייה שבצרפת, משנת 1983
• וורמס, ריינלנד-פאלץ שבגרמניה, משנת 1986
• סיינט פול, במינסוטה שבארצות הברית, משנת 1996
• סנט רפאל, צרפת, משנת 2007
• טולסה, באוקלהומה שבארצות הברית, משנת 2008
• גרייט ניק, בניו יורק שבארצות הברית, משנת 2002
• אושי (woxi), במחוז שנחאי שבסין, משנת 2007

הערות שוליים

1. ^ במאה ה-17 נוצר וילאת (פלך) חדש - וילאת צידון, שאזור הגליל עבר לתחום אחריותו משליטה של הפחה של דמשק

לקריאה נוספת

• עודד אבישר - ספר טבריה.
• ר' יעקב בירב, הרפתקאות מחדשי היישוב בטבריה בתוך זכרונות ארץ ישראל מאת אברהם יערי , הוצאת ספרים מסדה - רמת גן, 1974 - הדפסה שנת 1983, עמודים 74 - 100.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טבריה

• תמונת לוויין של טבריה באתר Google Maps
• מפה טופוגרפית באתר "עמוד ענן"

• האתר הרשמי של עיריית טבריה
• יעקב הרוזן, דון יוסף נשיא – בונה העיר טבריה, באתר דעת
• טבריה הקדומה דלת אל העבר, אתר אורט
• טבריה באתר הרשות לפיתוח הגליל

גלריה

טבריה בצילום מהאוויר	הגן הארכאולוגי במרכז טבריה	מבט מהשכונות הגבוהות של טבריה אל עבר הכנרת	מבט מחופי טבריה אל הכנרת
ספינות לחוף הכנרת	עתיקות טבריה מדרום לעיר. צולם ב-1862	קברם של רבי עקיבא בן יוסף ורבי משה חיים לוצאטו בבית הקברות בטבריה	טבריה בלילה
נמל טבריה בלילה	טבריה בשנת 1978	הכניסה הראשית למתחם קבר הרמב"ם	האנדרטה לכיבוש טבריה
בית הארחה לצליינים סקוטים, שריד לאחד מבתי טבריה העתיקה, 4/08

מחוז הצפון
ערים	בית שאן · טבריה · טמרה · יקנעם · כרמיאל · מגדל העמק · מעלות-תרשיחא · נהריה · נצרת · נצרת עילית · סח'נין · עכו · עפולה · צפת · קריית שמונה · שגור · שפרעם
מועצות מקומיות	אבו סנאן · אכסאל · אעבלין · בועיינה-נוג'ידאת · בוקעאתא · ביר אל-מכסור · בית ג'ן · בסמת טבעון · ג'דיידה-מכר · ג'וליס · ג'ש (גוש חלב) · דבורייה · דייר חנא · זרזיר · חורפיש · חצור הגלילית · טובא-זנגרייה · טורעאן · יאנוח ג'ת · יבנאל · יסוד המעלה · יפיע · ירכא · כאבול · כאוכב אבו אל-היג'א · כסרא-סמיע · כעביה-טבאש-חג'אג'רה · כפר ורדים · כפר יאסיף · כפר כמא · כפר כנא · כפר מנדא · כפר תבור · מג'דל שמס · מגדל · מזרעה · מטולה · מסעדה · מע'אר · מעיליא · משהד · נחף · סאג'ור · ע'ג'ר · עיילבון · עילוט · עין מאהל · עין קנייא · עראבה · פסוטה · פקיעין · קצרין · ראמה · ראש פינה · ריינה · רמת ישי · שבלי - אום אל-גנם · שלומי · שעב
מועצות אזוריות	אל-בטוף · בוסתאן אל מרג' · בקעת בית שאן · גולן · הגלבוע · הגליל העליון · הגליל התחתון · מבואות החרמון · מגידו · מטה אשר · מעלה יוסף · מרום הגליל · משגב · עמק הירדן · עמק יזרעאל

‏