אלכסנדר גרהם בל

Article on other languages:

del.icio.us del.icio.us
Digg Digg
Furl Furl
Reddit Reddit
Rojo Rojo
Add to OnlyWire
אלכסנדר גרהם בל
Alexander Graham Bell
1847 - 1922
המצאות עיקריות
נחשב על פי רוב לממציא הטלפון.
בל הצעיר מדגים את הפטנט החדש שלו - הטלפון, 1876
בל הצעיר מדגים את הפטנט החדש שלו - הטלפון, 1876
מערכת הטלפון הראשונה של בל, 1877
מערכת הטלפון הראשונה של בל, 1877
בל חונך את קו הטלפון הראשון בין ניו יורק לשיקגו, 1892
בל חונך את קו הטלפון הראשון בין ניו יורק לשיקגו, 1892
דגם טלפון מ-1896
דגם טלפון מ-1896
גלויה שהייתה בשימוש בארצות הברית ב-1910, המלמדת על דגמי הטלפון שהיו אז
גלויה שהייתה בשימוש בארצות הברית ב-1910, המלמדת על דגמי הטלפון שהיו אז


אלכסנדר גרהם בל (באנגלית: Alexander Graham Bell;‏ 3 במרץ 1847 - 2 באוגוסט 1922), מייסד חברת הטלפון בל, שנחשב על פי רוב לממציא הטלפון. בשנת 2002 קבע הקונגרס האמריקני כי הממציא הוא אנטוניו מאוצ'י, וכי בל מצא את מסמכיו וניצל אותם לטובתו.

תוכן עניינים

קורות חייו

בל נולד באדינבורו שבסקוטלנד כדור שלישי במשפחה שעסקה בחקר הקול האנושי: סבו התמחה באמנות הדיבור בלונדון, ואביו קנה לו שם בהמצאת "הדיבור הנראה" - שיטה להוראת דיבור לחרשים באמצעות סמלים שציינו חלקים שונים של הלשון, השפתיים והגרון. מגיל צעיר הוא התבלט בדמיונו העשיר וביכולת ההמצאה שלו. עד גיל 15 הספיק בל הצעיר להמציא ספינת סנפיר המחליקה על המים; עפיפון בצורת פירמידה, המסוגל לשאת אדם; סביבון שבכה כשסובבו אותו, ומכשיר שצעק "הצילו!" כשסחררו אותו. על המצאות אלה אמר: "הממציא אינו יכול שלא להמציא, כשם שאין הוא יכול שלא לחשוב או לנשום". בהמשך הפנה בל את רוב מרצו לחקר ולהמצאת מכשירי עזר לחרשים, הן בשל העיסוק המשפחתי והן בשל העובדה שאמו התחרשה בילדותה. כשגדל, התמסר בל לקהילת החרשים באדינבורו, אך לאחר ששני אחיו מתו משחפת, החליטה המשפחה לעקור מסקוטלנד לקנדה.

בשנת 1873 השתקעה משפחת בל בקנדה, ובל הצעיר המשיך בלימוד חירשים ששמעו יצא ברחבי קנדה וארצות הברית. אז הוא גם החל להתעניין בתחום התקשורת הטלפונית, ואף המציא פסנתר היכול לשדר את נגינתו למרחק בעזרת אותות חשמליים.

כעבור שנתיים עקר בל בגפו לבוסטון, שנחשבה אז למרכז המדע והטכנולוגיה של אמריקה. הוא החל להתעמק ב"טלגרף ההרמוני", המסוגל להעביר מספר רב של תשדורות במקביל דרך קו אחד, והבין כי עליו ליצור מערכת מורכבת של אלקטרומגנטים, רכיבי מעגל, מקלטים ומשדרים. באותה עת הצטרף אליו טום ווטסון, חשמלאי צעיר שעבד בחנות אביזרי חשמל בבוסטון, והגיב בתחילה בהססנות זהירה: "חשבתי אז שיש צורך בלפחות תריסר עובדים צעירים ונמרצים, כדי להגשים את כל רעיונותיו המסחררים של בל", התוודה לימים. השניים פנו למשקיעים ופטרונים, כדי לזכות בתמיכה כספית. במיוחד חיזר בל אחרי גָרְדִינֶר הָבָּרְד, מעשירי בוסטון, ששימש כעורך דין לפטנטים ופטרון לאמנות. הלה הגיב בזלזול מופגן כלפי המדען הצעיר וכתב לו: "נטיית לבך היא לנהות אחר כל דבר חדש שאתה מוצא בו עניין, בלי להגשים כל דבר של ערך". בל לא ויתר, ובסופו של דבר, לאחר כמה שנים, אף נישא למֶייבֶּל, בתו של הָבָּרְד, שאף היא התחרשה בילדותה (בדומה לאמו).

בל והקהילה החירשת

בל נולד לאישה חירשת, נישא לאישה חירשת ופיתח טכנולוגיות שיועדו לעזור לכיבדי שמיעה לשמוע טוב יותר. הוא גם לימד במשך תקופת מה בבית ספר לחירשים. על פי הסרט התעודי (2007) THROUGH DEAF EYES, יש לקהילה החירשת האמריקנית רגשות מעורבים כלפיו. מצד אחד הוא קידם את הטכנולוגיה המסייעת ללקויי שמיעה, את המודעות לצרכי החירשים, את למידת קריאת השפתיים ואת למידת הדיבור הקולי למרות החירשות. מהצד השני, הטלפון שהוא המציא היה בלתי נגיש לחירשים במשך 65 שנים, עד להמצאת הTTY והרצון שלו, שפחות אנשים יוולדו חירשים, הוביל אותו לצעדים קיצוניים שפגעו בקהילה החירשת.

על פי הסרט, כיום אנו יודעים ש90% מהחירשים נולדים להורים שומעים וש90% מהילדים ששני הורייהם חירשים הם שומעים. אולם בל סבר שמניעת חתונות בין חירשים תוריד משמעותית את מספר האנשים שנולדים חירשים. בל ניצל את המוניטין שלו כממציא, כדי לשכנע בכירים במערכת החינוך האמריקנית לסגור מועדונים וארגונים של חירשים, לאסור את השימוש בשפת הסימנים האמריקנית בבתי הספר, להקדיש את רוב זמן ההוראה בבתי הספר לחירשים ללימוד קריאת שפתיים ודיבור קולי ולפטר מורים חירשים שאינם משתמשים בקולם בבירור.

לטענת גורמים שונים בקהילה החירשת, תוצאת המהלך הזה פגמה קשות בהשכלת החירשים ובתדמיתם העצמית. אנשים חירשים סיימו בית ספר תיכון כשההישג העיקרי שלהם בו היה דיבור קולי שגם הוא לא היה ברור במיוחד. בוגרי התיכון לחירשים היו כמעט בורים מכל בחינה אחרת והתקשו להתערות בחברה משום שהתביישו הן בבורותם והן בדיבורם הבלתי ברור. המעטים שכן הצליחו לקרוא שפתיים הייטב וגם לדבר ברור כמו אדם שומע, נדרשו להשקעת מאמץ רב בעצם התקשורת עם סביבתם משום שהפעלת טכניקות אלה היא דורשנית ביותר. הם יכלו להתרכז בקושי בכל עשייה אחרת ולכן, כמו שאר החירשים, אפילו הם התקשו להתפרנס. מעבר לזאת, איסור השימוש בשפת הסימנים האמריקנית במוסדות החינוך כמעט והכחיד שפה זו. לקהילה החירשת לקח כמה עשורים להחזיר את השימוש בשפת הסימנים אל מוסדות החינוך ולחזור ולפתח את השפה.

יש הטוענים שכדי לשכנע את בכירי משרד החינוך האמריקני לאסור את השימוש השפת הסימנים ולסגור ארגוני חירשים, בל השתמש בטעונים לאומניים. על פי טעונים אלה, שפת הסימנים האמריקנית היא פיתוח של שפת הסימנים הצרפתית ולכן היא מהווה איום לתרבות האמריקנית. יש גם הטוענים שרעיונותיו של בל נגד נישואי חירשים והתרבות חירשים נשמעים דומים לרעיונות טהרת הגזע. אולם, טעון זה מופרח לחלוטין משום שהדוגלים בטהרת הגזע ניסו למנוע מכל נכה כל זכות להורות. בל ניסה למנוע מחירשים רק נישואים עם חירשים אחרים.

פריצת הדרך

ללא תמיכה כספית וללא עידוד, עמלו בל וווטסון במשך כשנתיים נוספות על יצירת מכשיר להעברת צלילים בצורת אותות חשמליים. ב-10 במרץ 1876 הצליח המכשיר להעביר בפעם הראשונה צלילים מחדר לחדר, בדמות המשפט שאמר בל לווטסון: Watson, come here, I need you. משפט זה הפך למטבע לשון בקרב ממציאים. כבר המחרת רשם בל לרשום את פטנט מספר 174,465, העוסק ב"שיטה להעביר דיבור או כל צליל אחר בצורה טלגראפית... בעזרת יצירת אותות חשמליים, בדומה לתנודות האוויר המלוות את הדיבור או הצליל." כדי לשכנע את רשם הפטנטים באיכותו של מכשיר הפלא החדש, זימר בל את המנון אנגליה אל הפומית. הייתה זו הפעם הראשונה שאדם זר ראה במו עיניו מהו טלפון: אמצעי תקשורת, המאפשר העברה דו כיוונית של קול כאותות חשמליים בעזרת כבלים מוליכים מנחושת. למרבה האירוניה, דווקא אמו ואשתו של בל לא זכו ליהנות מהמצאתו, בשל חירשותן.

התפתחות הטלפון

שנה לאחר מכן כבר הקים בל את חברת הטלפונים "בל", שהציעה מערכת לניהול שיחה בין אנשים ממרחק של קילומטרים רבים זה מזה. ב-1883 כבר הותקנה מערכת הטלפון הראשונה בין שתי ערים מרכזיות באמריקה - בוסטון וניו יורק. בשונה ממכשיר הטלפון המוכר לנו, לא כללו הדגמים הראשונים חוגה או לחצנים, אלא המתקשר היה מרים את השפופרת, וסוגר בכך מעגל חשמלי שחיבר אותו למרכזיית טלפונים. המרכזנית קישרה אותו עם מנוי אחר איתו ביקש לשוחח על ידי כבל שחיבר בין השקע שלו לשקע רעהו.

מי ששם קץ לשיטה ידנית זו היה קברן בשם אדמונד סְטְרָאוּגֶ'ר, שסבר כי המרכזניות מפלות אותו לרעה, כאשר בכל פעם שהתקשר מישהו וביקש את שירותיו של קברן, הן חיברו אותו לקברן המתחרה. בשנת 1898 המציא סְטְרָאוּגֶ'ר את המרכזייה האוטומטית, שקישרה לראשונה בין מנויים על פי מספרי טלפון, ללא תיווך מרכזניות. המצאת המרכזייה האוטומטית הביאה לזינוק בשימוש בטלפון, והפכה אותו לאחד המכשירים השימושיים ביותר, עד כי ב-1910 כבר היה לאחד מכל 13 אמריקנים טלפון בבית.

מהפכה נוספת התחוללה בשנת 1920, כאשר נחנך לראשונה קו הטלפון הראשון מחוף לחוף בארצות הברית. בל וווטסון שהיו עדיין בחיים, הוזמנו לטקס החגיגי של חנוכת הקו. בל הרים את השפופרת בחוף המערבי, וווטסון המתין לשיחתו בחוף המזרחי. קריאתו של בל, שעברה מרחק של יותר מ-5,000 ק"מ היתה: "Watson, come here, I need you". הקהל פרץ בצחוק, וווטסון השיב: "בסדר, רק שהפעם זה ייקח לי יותר זמן..."

המצאת הטלפון הסלולארי

חברת "בל" המשיכה לפתח את ההמצאה, וב-1924 פיתחה מערכת טלפון משוכללת ראשונה, שהותקנה בניידות משטרה בניו-יורק. ב-1964 הציגה החברה טלפון, שאִפשר לבצע שיחות וידאו, ובשנת 1978 חנכה החברה (שנקראה אז AT&T) מערכת טלפונית אלחוטית, שפעלה על מעבר בין תאי שטח: כל אזור גאוגרפי חולק לתאי שטח (cells) וירטואליים, שאפשרו לדובר בטלפון נייד לעבור מתא שטח אחד לאחר, מבלי ששיחתו תיקטע. כך נולד הטלפון הסלולארי.

המצאות נוספות של בל

לאחר שזכה בל בפטנט, המשיך בניסויו וחקר את תחום העברת צלילים בעזרת אור, מה שהפך לבסוף לסיבים האופטיים של ימינו. בנוסף עסק גם במחקר רפואי; המציא אמצעים שונים ללימוד דיבור לחרשים, ואף עמד בקשר עם העיוורת-חרשת-אילמת המפורסמת, הלן קלר. בסה"כ רשם בל במהלך חייו 18 פטנטים על שמו, ועוד מספר פטנטים שאותם חלק עם אחרים. הוא גם ייסד את האגודה הגאוגרפית הלאומית, הידועה בעיקר בזכות המגזין נשיונל ג'אוגרפיק.

ב-2 באוגוסט 1922 הוא נפטר באחוזתו השקטה בקנדה. בעת הלווייתו דממו כל מכשירי הטלפון בעולם למשך דקה אחת. על שמו של בל קרויה יחידת המידה דציבל.

האם בל גנב את ההמצאה?

במשך עשרות שנים, מאז רשם בל את הטלפון כפטנט, הוגשו יותר מ-600 תביעות משפטיות נגדו ונגד חברת הטלפונים שהקים, בטענה כי הפטנט כלל לא שלו, וכי את כל הידע שלו גנב או קנה במרמה מן הממציאים האמיתיים. אחד התובעים היה אמריקני בשם אלישע גְרֶיי, שהגיע בשנת 1876 למשרדי רישום הפטנטים, פחות משעתיים אחרי בל, כדי לרשום את פטנט הטלפון על שמו, ונדחה. בל טען בבית המשפט כי אינו מכיר את גְרֶיי, ושלא גנב ממנו דבר. "לרוע מזלו של גְרֶיי", טען בל, "המצאנו שנינו דבר דומה, אלא שאני הספקתי לרשום את הפטנט לפניו". בסופו של דבר הודה גְרֶיי בהבדלים המהותיים שבין המכשיר שלו ובין זה של בל, ונסוג מתביעתו. אגב, אין זה מקרה שדווקא באותם ימים הומצאו במקביל מערכות להעברת קול, שכן כבר אז היו ידועים שני עקרונות מדעיים חשובים: היכולת להפוך רטט מתכתי לתנודות חשמליות, וההבנה שזרם חשמלי יוצר שדה מגנטי - שני עקרונות שהניחו את היסודות לטכנולוגיה הטלפונית.

אדם נוסף שתבע את בל הוא הגרמני יוֹהָן פיליפ רָייס, שהצליח להרכיב ב-1863 מערכת שהעבירה קול למרחקים קצרים ופעלה על עיקרון זהה לטלפון. בל ניצח במשפט נגדו, לאחר שטען כי המכשיר של רייס אינו מפותח דיו, ואינו מסוגל להעביר קול בתדרים שונים. רק ב-2003 התברר כי בל המעיט כנראה בערך המכשיר הגרמני, שבהחלט העביר קול אנושי ממקום למקום, אפילו שהיה זה בעוצמה נמוכה מאד. התביעה המשמעותית ביותר שהוגשה נגד בל הייתה של ממציא אמריקני ממוצא איטלקי בשם אנטוניו מֶאוּצִ'י, שטען כי בל גנב ממנו את מסמכי הפטנט, תוך ניצול תמימותו. מֶאוּצִ'י הצליח להוכיח כי הכין רישומים ראשונים של טלפון פרימיטיבי כבר ב-1849 (כאשר בל היה בן שנתיים). ב-1860 הפליגו הוא ואשתו לניו יורק, כדי להציג את הטלפון בפני משקיעים פוטנציאליים. בעת ההפלגה אירע פיצוץ בספינה, מֶאוּצִ'י נכווה קשות, והשניים ירדו בחוף ניו יורק בעירום וחוסר כל. האשה מכרה את כל עבודותיו של בעלה, כולל הטלפון הראשון, לסוחר גרוטאות, כדי שיהיה להם ממה להתקיים. בשל עוניים הרב, הצליח מֶאוּצִ'י לרשום לעצמו רק פטנט זמני (רישום פטנט עלה אז 250 דולר), אשר תקפו פקע ב-1874. בל, כך טען, עיין במסמכי הפטנט, וכשפקע, ניכס את ההמצאה לעצמו. בית המשפט לא התרשם מטענותיו של מֶאוּצִ'י, במיוחד שהלה הגיש 14 בקשות פטנט שונות (שאושרו כולן) בין השנים 1859-1883.

שנות התביעות הקשות והארוכות התישו את כוחו של בל, למרות שניצח בכולן ללא יוצאת מן הכלל. הרמזים כאילו גנב את המצאתו מאחרים, העיקו עליו, עד שאמר: "נמאס לי מהטלפון! אין לי כל עניין בו, חוץ משעשוע לשעות הפנאי". לבסוף מכר בכסף רב את מניותיו בחברת הטלפונים שהקים, ופרש מעולם העסקים. בשנת 1893 פקע תוקף הפטנט בכל מקרה, והשאלה בדבר זהות הממציא "האמיתי" הפכה ללא רלוונטית. באחרית ימיו אמר: "כה התנתקתי ממכשיר הטלפון, עד כי לפעמים אני שואל את עצמי אם אמנם אני הוא שהמצאתי אותו, או שמא זה היה מישהו אחר שקראתי עליו?"

ב-16 ביוני 2002 הכריז הקונגרס האמריקני כי מֶאוּצִ'י הוא ממציא הטלפון האמיתי, וכי בל מצא את מסמכיו וניצל אותם לטובתו. הקביעה עוררה זעם רב בקרב מנהלי משרד הפטנטים בוושינגטון, והם התעקשו כי מאחר שכל רישומיו של מֶאוּצִ'י אבדו באותה שריפה באוניה, אין כל דרך לקבוע שמדובר באותה ההמצאה. כך או כך, נראה שבל ייזכר לנצח כממציא הטלפון, אפילו שהתעקש כל ימיו שבכרטיס הביקור שלו יירשם רק "מורה לחרשים".

ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלכסנדר גרהם בל


מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%9B%D7%A1%D7%A0%D7%93%D7%A8_%D7%92%D7%A8%D7%94%D7%9D_%D7%91%D7%9C

This article is from Wikipedia. All text is available under the terms of the GNU Free Documentation License.

Giant Panda

Mercedes Car
James Bond Guide
This site monitored by SitePinger.net