איטליה:

ההיסטוריה של איטליה היא אולי החשובה ביותר עבור ההתפתחות התרבותית והחברתית של הים התיכון כולו.

במדינה התרחשו פעילויות אנושיות רבות חשיבות בזמנים הפרה-היסטוריים, ולכן ניתן למצוא בה אתרים ארכאולוגיים חשובים באזורים רבים. לפני עליית האימפריה הרומית היו באזור שתי ציוויליזציות: קולוניות יווניות ואטרוסקיות ששלטה על חלקים נרחבים מאיטליה.

בתוך האימפריה הזו צמחה הנצרות שהפכה בשלב מאוחר יותר לדת הרשמית של האימפריה ובעקבות זאת של כלל אירופה. הכנסייה הקתולית והאפיפיורים שעמדו בראשה השפיעו ושלטו על איטליה במשך מאות שנים, גם לאחר נפילת האימפריה הרומית במאה ה-5 לספירה.

במהלך ימי הביניים ותקופת הרנסאנס צמחו באיטליה ערי-מדינה חזקות ששלטו בכלכלה ובמסחר באגן הים התיכון. הבולטות שבהן הן ונציה, פירנצה, פיזה ומילאנו. בערים אלו וברומא, שהייתה חלק ממדינת האפיפיורים, התפתחה התרבות המערבית המודרנית.

איטליה המודרנית הפכה למדינת-לאום רק ב-17 במרץ 1861, כאשר מדינות חצי-האי וממלכת שתי הסיציליות התאחדו תחת המלך ויטוריו אמנואלה השני מבית סבויה, ששלטה בפיימונטה ומלכה בסרדיניה. אדריכלו של האיחוד היה הרוזן קמילו בנסו די קאבור, ראש ממשלתו של ויטוריו אמנואלה. במשך עשור שנים נותרה העיר רומא תחת שליטת האפיפיור, והצטרפה לממלכת איטליה רק ב-20 בספטמבר 1870, תאריך שנחשב לסיום תהליך האיחוד. כיום מהווה הוותיקן מדינת עיר עצמאית בתחומה של איטליה (וכמו כן, גם רפובליקת סן מרינו).

משאל עם על עתיד המלוכה שהתקיים ב-2 ביוני 1946 הסתיים בהכרזת הרפובליקה האיטלקית ובאימוץ חוקה חדשה ב-1 בינואר 1948. משפחת המלוכה הוגלתה עקב קרבתה למשטר הפשיסטי.

איטליה נמנתה בין מייסדי ארגון נאט"ו והאיחוד האירופי, ובכך הצטרפה לתהליך הגובר של איחוד פוליטי וכלכלי של מערב אירופה, כולל אימוץ האירו ב-1999.

פוליטיקה וממשל

איטליה היא רפובליקה דמוקרטית רב-מפלגתית. ראש המדינה הוא הנשיא, שנבחר אחת לשבע שנים וממנה את ראש הממשלה. ראש הממשלה הוא לרוב מנהיג אחת המפלגות הגדולות, שהצליח ליצור לעצמו קואליציה בפרלמנט.

על פי חוקת 1948 פועל באיטליה פרלמנט (Parlamento), המחולק לשני בתים: בית הנבחרים (Camera dei Deputati) והסנאט (Senato della Repubblica). המערכת הפוליטית באיטליה אינה יציבה: הממשלות נשענות על קואליציות רופפות ומרובות מרכיבים, וחילופי ממשלות בתוך שנה או שנתיים מתחילת כהונתן מתרחשים תדיר. בין המפלגות הגדולות: הנוצרים הדמוקרטיים, ששלטו ברוב הממשלות שהוקמו מאז 1946, "פורצה איטליה" (קדימה איטליה), המפלגה הדמוקרטית (מפלגת שמאל-מרכז), והמפלגה הדמוקרטית של השמאל.

מערכת החוקים האיטלקית נבנתה על בסיס החוקים של האימפריה הרומית ושונתה על פי קוד נפוליאון במאה ה-19. שינוי נוסף בחוקים הונהג בעקבות החוקה האיטלקית וייסוד בית משפט חוקתי לאחר מלחמת העולם השנייה.

הפוליטיקה האיטלקית מושפעת ממתח בין האזורים החקלאיים העניים בדרום לבין הצפון התעשייתי והעשיר. בצפון המדינה זוכה לתמיכה מפלגת הליגה הצפונית, מפלגה ימנית בדלנית החותרת להקים מדינה עצמאית בשם פדניה בצפון.

יחסי איטליה וישראל

יחסי איטליה וישראל ידעו עליות ומורדות, אך מאז ומתמיד היו יחסי ידידות קרובה. עם היבחרו של סילביו ברלוסקוני בשנת 2001 כראש ממשלת איטליה חל קירוב רב בין ממשלות ישראל ואיטליה, והאחרונה הבהירה כי היא עומדת לצד ישראל בכל מצב. ברלוסקוני כשלעצמו הראה קרבה חסרת תקדים לראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ולממשלתו, ובביקורו בירושלים בשנת 2003, ברלוסקוני אף סירב להיפגש עם גורמי הרשות הפלסטינית ובכלל זאת עם היו"ר יאסר ערפאת. כמו כן ברלוסקוני הציע בשנת 2005 שישראל תצטרף לארגון נאט"ו, כדי ש"התקפה עליה מצד איראן תיחשב התקפה על אירופה כולה", כך לדבריו. ברלוסקוני היה המנהיג האירופי הראשון שדיבר בגלוי על האפשרות שישראל תצטרף לאיחוד האירופי. בכך הפכה איטליה לאחת הידידות הקרובות של ישראל באירופה בפרט ובעולם בכלל. בנובמבר 2006, חברי פרלמנט איטלקים יוצאים במסע עולמי להכנסת ישראל לאיחוד האירופי.

עם זאת, בשנת 2006, עם היבחרו של איש השמאל רומאנו פרודי לראש ממשלת איטליה, הביעו גורמים מדיניים בישראל חשש מצינון ביחסי שתי המדינות. פרודי הבטיח שהיחסים בין איטליה וישראל יישארו קרובים, אך בכל זאת חלה נסיגה בהם. שר החוץ האיטלקי מאז שנת 2006 הוא מאסימו ד'אלמה. ד'אלמה הוא איש שמאל קיצוני, וברזומה שלו התבטאויות אנטי-ישראליות רבות. ביולי 2006, לראשונה מזה שנים ובעקבות יציאת ישראל לפעולה בעזה כדי לשחרר את החייל החטוף גלעד שליט, גינתה איטליה את ישראל על כך שהאחרונה "משתמשת בכוח בלתי פרופורציונלי בעזה". שר החוץ האיטלקי טען שלא ניתן להעלות על הדעת שבשביל שחרור בן ערובה אחד, ייצאו לפעולה ויהרגו עשרות אנשים. ב-2008 שוב נבחר ברלוסקוני לראשות הממשלה וחידש את יחסיו החמים עם ישראל.

שלטון מקומי

איטליה מחולקת ל-20 מחוזות שמהם חמישה הם בעלי מעמד אוטונומי מיוחד (מסומנים בכוכבית):

כלכלה

הכלכלה הקפיטליסטית של איטליה עודנה מחולקת לצפון התעשייתי המפותח יחסית, שמאופיין על ידי חברות פרטיות לרוב, ולדרום איטליה, הפחות מפותח והחקלאי, שבו 20% אבטלה.

לאיטליה מיובאים רוב חומרי הגלם הדרושים לתעשייה ומעל ל-75 אחוז מצרכי האנרגיה שלה.

תיירות

למעלה מ-40 מיליון תיירים מבקרים באיטליה מדי שנה. מספר זה הופך את איטליה למדינה עם מספר התיירים החמישי בגודלו בעולם. רוב התיירים מגיעים למקומות הקדושים והעתיקות של איטליה. בין הערים המתוירות ביותר נמנות ונציה, פירנצה, מילאנו, נאפולי ורומא. עם האתרים הפופולריים במדינה נמנים הקולוסיאום והפורום רומאנום שברומא, הגלריות בפירנצה, היכל ורונה, העיר ההרוסה פומפיי וכן מחוז טוסקנה היפהפה.

גאוגרפיה

כאשר מתבוננים על איטליה מן המפה היא נראית כמגף הבועט במשולש. המשולש הוא האי סיציליה השייך לאיטליה. כמו האי סיציליה גם האי סרדיניה שייך לאיטליה.

החלק הצפוני של איטליה הררי ובו רכס הרי האלפים. מן האלפים עד הים האדריאטי שוכן עמק הפו שנקרא על שם נהר פו שנמצא בתוכו ונשפך אל הים האדריאטי. מדרום לעמק הפו נמצא רכס הרי האפנינים הנמשך לאורך כל איטליה.

רכס הרי האלפים מפריד את איטליה מאירופה. במזרח האלפים רכס הדולומיטים שהם הרי גיר משוננים וחדים ושונים מן האלפים. למורדות האלפים נמצאים אגמים גדולים רבים - לאגו מג'ורה, קומו, גארדה ולאגנו, הניזונים ממימי הפשרת השלגים.

אזורי הדרום ומרכז איטליה מאופיינים בכמות המים המועטת שבהם. אל הים הטירני שלחופה המערבי של איטליה זורם נהר אחד - הטיבר, העובר ברומא.

האיים סיציליה וסרדיניה שייכים גם כן לאיטליה. איטליה גובלת בצפון מזרח בסלובניה, בצפון באוסטריה ובשווייץ ובצפון מערב בצרפת. בנוסף לשכנות החיצוניות מובלעות בתוך איטליה שתי מדינות עצמאיות, הותיקן (מדינת האפיפיור) ורפובליקת סן מרינו.

מבט על הרי האפנינים מאזור אמיליה (לצפיה הזז עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)

דמוגרפיה

באיטליה 57.5 מיליון תושבים, מתוכם 93% קתולים, 1.5% הם מוסלמים ו-38,000 יהודים, רובם ברומא ובמילנו. האוכלוסייה הומוגנית מאוד בכל הקשור לשפה המדוברת ולדת של התושבים, אולם קיים גיוון רב בנושאים התרבותיים, הכלכליים והפוליטיים.

צפיפות האוכלוסייה באיטליה היא החמישית באירופה - קרוב ל-200 איש לקילומטר רבוע. קהילת ילידי המיעוטים מועטה ובכל זאת המדינה מכירה ב 16 שפות שונות של הקהילות הזרות במדינה.

יהדות איטליה

יהדות איטליה היא אחת הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות מבין קהילות אירופה. הקהילות החשובות במדינה הן קהילות רומא, מילאנו, פירנצה וטורינו. כשליש מיהודי איטליה נרצחו בשואה, אך הגירת יהודים מלוב, ממצרים ומאיראן הביאה לשמירת גודלה של יהדות איטליה. הקהילה מונה כיום כ-38,000 איש.

תרבות

מאז ומתמיד הייתה איטליה כמעט שם נרדף ל"ערש התרבות והאמנות". טובי האמנים והאוּמנים יצאו ממנהּ בתחומים רבים. הנה רשימה של אנשי תרבות איטלקים ידועים: